כתבות ומאמרים  / הזכות לקיים את מצוות השמיטה, לא רק לחקלאים

במשך דורות היתה המצווה מצויה כמעט ביד הכל ושווה לכל נפש, בהיות הציבור עוסק ברובו בענפי החקלאות השונים. אלו שזכו לקיים את השמיטה כהלכתה, זכו לברכת שמים "וציויתי את ברכתי".

עם התקדמות הטכנולוגיה, והתמעטות העוסקים במלאכת החקלאות כשאת מקומם תופסים אמצעים מכאניים, התמעטו מקיימי המצווה, וקיומה הפך להיות נחלתם של יחידים העוסקים בחקלאות. במשך דורות השתוקקו יהודים רבים תלמידי חכמים ובעלי בתים לקיים גם הם את מצוות השמיטה בבחינת "למה נגרע", ולזכות לברכת ה' האמורה בתורה "וציוויתי את ברכתי לכם".

עבור האדם היחיד היתה זו משימה הכרוכה בהשקעה רבה באון וממון: היה עליו לבצע עסקת רכישת חלקת מקרקעין חקלאית בממון רב, לערוך את כל הבדיקות הנחוצות מבחינה משפטית והלכתית, לדווח עליה במערכת המיסוי ובטאבו באמצעות עו"ד, לגדל עליה בשנה השישית ולהשביתה ממלאכה בשמיטה.