כתבות ומאמרים  / שמיטה: לזכות בברכה נדירה פעם בשבע שנים

שמיטה – אחת לשבע שנים נצטוו בני ישראל, להפסיק את העבודה בקרקע, ולהפקיר את היבול הצומח בה לעניים ולחיית השדה. שתי מצוות מרכזיות לשמיטת קרקעות – האחת "ושבתה הארץ שבת לה'" – השבתת הקרקע – דהיינו הפסקת כל מלאכות הקרקע בשנה השביעית, והשניה – "והשביעית תשמטנה ונטשתה", המצווה על הפקרת היבול הגדל בקרקע.

קיום שנת השמיטה מתבטא במספר מימדים. להלן נתאר בקווים כלליים את יסודות שמירת שנת השמיטה. קיום שנת השמיטה מתבטא במספר מימדים: שמיטת כספים, שמיטת קרקעות, אמונה בבורא עולם.

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו!" (ויקרא כ"ה, והשם מבטיח להם: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשתה את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית, עד בוא תבואתה תאכלו ישן" (ויקרא כ"ה, כ"א-כ"ב).